ברגע ששמתי לב שהעור ברגליים מתחיל להיות רפוס יותר, הזרועות מתנפנפות לכל עבר והבטן קפלים גליים רכים – הבנתי שהגיע הזמן להעלות תמונה בבגד ים לפייס...

בגיל 50, כשהעור פחות בדום מתוח, ומרשה לעצמו קצת לנוח ולהשתחרר, גם הנפש מרשה לעצמה להשתחרר מחוקים חברתיים ומנורמות מקובלות של מה יפה ומה לא...

אני אוהבת את בגד הים האדום הזה!

ובכלל, אני אוהבת אדום. יש לו אמירה. תודו.

וגם מלא דעות קדומות וסטריאוטיפים.

שמעו סיפור...

10 דברים שלא ידעתם עליי

1. לפני כ- 7 שנים נבחרתי להיות שחקנית נבחרת ישראל בביליארד והשתתפתי בכמה אליפויות אירופה. הייתי השחקנית הישראלית הראשונה שהשתתפה בתחרויות עם מקצוענים וחובבנים, מה שנקרא סבב ה- PTC  היוקרתי בעולם הסנוקר. בתחרויות בארץ השתתפתי בזמנו בליגת הגברים.

קבלה (עצמית) ואני התנהלנו במעין ריקוד טנגו שכזה במשך שני עשורים. בכל פעם שהעזתי ולקחתי צעד קדימה, היא החזירה אותי 5 אחורה...

כבר 4 שנים שאני גרה ביפו ובתל אביב, ולא הולכת לים. 'לא אוהבת, זה כנראה החול שנכנס לכל חור. וגם בטח כי אני ירושלמית, מה לנו ולמטרד המלוח הזה. וגם זה כזה בלאגן, לחפוף ולהחליף בגדים וגם הבית מלא חול, לא לא, אני לא אוהבת ים'. כל החיים מנטרה קבועה פרו-יבשתית, מהגילשבו חטפתי תודעה, ועד לפני כחודש - כשגיליתי את הים שלי. מסתבר שמנעתי מעצמי תרופה מחיית נפש...

אחד דיאט קולה אחד קולה
מגיעה המלצרית עם השתיה שמה לקובי את הקולה לי את הדיאט..
אני לקובי: ?!?! מחליפה את הבקבוקים.
המלצרית די מיובשת.
סיפור חיי...

כשאנחנו זוכות ליצור חיים, להביא ילדים לעולם הגוף והנפש שלנו עוברים טלטלה מטורפת.
להיות אמא היום מבחינתי זאת זכות טהורה, אושר עילאי, ליצור בית!